חוק הלאום

הצגנו שיחות מצולמות שהתקיימו בגובה העיניים עם ערבים וערביות שעוסקים בתחומים שונים ומעורבים בחברה הישראלית. היה לנו חשוב לשתף את הציבור הישראלי בתחושות המרואיינים כלפי החוק. לא הצגנו פתרונות קונקרטיים, אלא ניסינו לעורר עניין ושיח בנושא, בתקווה להוביל להבנת הבעייתיות של החוק והשפעותיו על אזרחי המדינה.

דברי מוחמד דראושה – מנהל תחום תכנון, שוויון וחיים משותפים בגבעת חביבה

"את ההשראה לשם של הפרויקט קיבלתי מספר שכתבו ד""ר שרה אוסצקי-לזר והעיתונאי יואב שטרן. הם ראיינו בספר מספר אזרחים ערבים שרואיינו 25 שנים לפני כן בספרו של דוד גרוסמן ״נוכחים נפקדים״. מטרת שני הספרים הייתה להנכיח את האזרח הערבי הנורמטיבי, לא הסטריאוטיפי, בפני החברה היהודית, ולדבר בצורה פתוחה בגובה העיניים.
בעקבות חוק הלאום עלה אצלי הצורך לדבר עם הציבור היהודי באופן אישי על הנושא, ולא להשאיר את השיח רק ברמה של הפוליטיקאים, שיודעים להתכתש ומובילים אותנו לעוד יותר קיטוב בין שתי החברות. החוק, שחוסם את ראיית האופק לשוויון אזרחי בין יהודים וערבים ונותן לגיטימציה לאפליה חברתית כלכלית, הינו בניגוד להבטחה שניתנה על ידי דור המייסדים לדור הראשון של האזרחיות והאזרחים הערבים, שהמדינה הזו תהיה מדינה שוויונית ודמוקרטית. כוונתנו לנהל שיחה, שמאוד חסרה במרקם היחסים בין יהודים וערבים במדינה, שיחה, שמציגה את האדם שרוצה לחיות במולדתו, בשלום ובשוויון, בכבוד ובהערכה עצמית והדדית.
רציתי שתכירו אותנו טיפה יותר – אותנו, האזרחיות והאזרחים הערבים שחפצים בחיים משותפים שמושתתים על אינטרסים משותפים, דיאלוג כנה, ורצון לחיות יחד. רציתי שנדבר על החסמים בפני שאיפה זו, שרבים מהם באים לידי ביטוי ברציונל ובמגמה שהניבו את חוק הלאום.
אתן.ם לא חייבות.ים לקבל את העמדות ואת האמירות, אבל תפתחו את הלב ואת הראש אפילו לכמה שניות כדי להכיר אותנו."

דברי יניב שגיא, מנכ"ל גבעת חביבה בשנים 2013-2021:

בימים אלה אנו מציינים שנה לחקיקת "חוק יסוד מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי". גבעת חביבה – המרכז לחברה משותפת ושוויונית בישראל רואה בחוק זה פגיעה קשה בניסיון לקיים כאן חברה משותפת ושוויונית בין אזרחי ישראל היהודים ואזרחי ישראל הערבים.
בחוק הלאום יש מספר מרכיבים שמעמיקים מאוד את האפליה וההדרה שממנה סובל המיעוט הערבי בישראל. מטרתו לאפשר לבתי המשפט להעדיף את זהותה היהודית של המדינה על פני המשטר הדמוקרטי שלה בפסיקות שבהן חלה התנגשות בין שני הערכים. להבנתי, כנסת ישראל בקבלה חוק זה החליטה לסטות מרוח מגילת העצמאות ולעצב מחדש את אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית שצביונה הדמוקרטי משני למהותה היהודית.

חסר מאד בחוק הלאום יסוד חשוב ביותר שקיים במגילת העצמאות, והוא – הציון המפורש של אזרחות מלאה ושווה – כמקור לזכות לשוויון, לכלל האזרחים, כולל המיעוט הלאומי הערבי. העדר האזכור הזה משדר את המסר של אזרחות שאינה שווה ביחס ליהודים ולמי שאינם יהודים. החוק פוגע קשות במי שאינם יהודים, ובמיוחד באוכלוסייה הערבית. הוא עלול להביא לכך שרוב הערבים הישראלים ימנעו מהשתתפות בהליכים הדמוקרטיים בישראל. מצב זה ישים קץ לדמוקרטיה הישראלית. דמוקרטיה שבה חמישית מן האזרחים אינם משתתפים בבחירות כעניין שבעיקרון בשל הפלייתם לרעה – לא ראויה להיקרא דמוקרטיה .

גבעת חביבה ממשיכה לפעול בכול כוחה למען קיומה של חברה משותפת ושוויונית בישראל. בשנה שחלפה ראינו איך חוק הלאום כבר מחלחל בתחושת השייכות והחיבור של אזרחי ישראל הערבים למנגנונים הדמוקרטיים של המשילות בישראל. ראינו איך החוק משפיע על הדור הצעיר השותף לתכניות החינוך שלנו, ראינו את ההשפעות הראשוניות על המרחב הציבורי המשותף.

איננו עומדים בחיבוק ידיים – הרחבנו מאוד את הוראת השפה הערבית ברחבי ישראל, התאמנו את תכניות החינוך שלנו, ולבסוף יצאנו בתכנית זו: "בני המקום" מתוך כוונה להנכיח במודעות של החברה היהודית את עוצמת הפגיעה של "חוק הלאום" בחברה הערבית.
במאי 2015 נאם נשיא מדינת ישראל רובי ריבלין בכנס גבעת חביבה ואמר: "לא נגזר עלינו (יהודים וערבים) לחיות יחד, נועדנו לחיות יחד !"
זהו היעוד שלנו, זהו העתיד של ישראל חוק הלאום פוגע בו קשות.

דברי יהודית סטלמך, מנהלת פרויקטים בקרן פרידריך אברט ישראל
 

כארגון שמושתת על ערכי הסוציאל-דמוקרטיה קרן פרידריך אברט רואה בערך השוויון ערך בסיסי שבלעדיו לא תוכל להתקיים דמוקרטיה. כמוכן, אנו מאמינים שלמען שימור ופיתוח חוסנה של החברה בישראל חייב להתקיים דיאלוג פתוח, מכבד וכנה בין כל חלקי החברה, שיאפשר לכולנו להבין זה את זה טוב יותר ובכך יקדם יחסי גומלין טובים בין כל אזרחיות ואזרחי המדינה ויחזק את הלכידות החברתית בישראל.
חוק הלאום עורר תגובות נסערות בקרב חלקים נרחבים של החברה הערבית בישראל ואף בקרב אזרחיות ואזרחים יהודים. אך יחד עם זאת, יהודיות ויהודים רבים נותרו אדישים למדי לנוכח החוק – אולי מחוסר עניין, אולי מפאת חוסר ידיעה. ברצוננו לפנות דווקא לקהל הזה ולעורר את תשומת ליבו למשמעויות של החוק הזה בעבור המיעוט הערבי בישראל ולמעשה בעבור כלל אזרחי המדינה.
תקוותנו היא שבאמצעות שיח בגובה העיניים בין אזרחיות ואזרחים – יהודים וערבים, נצליח לקדם אוירה סולידרית ומכילה יותר במדינה שתאפשר לכולנו להרגיש בבית ולהיות שווים במקום הזה שהוא ביתנו המשותף – מדינת ישראל.

לצפייה בכל הסרטונים

חוק יסוד מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי
רבות דובר בטענה שהחוק מהווה סטייה מכוונת מרוח מגילת העצמאות ושמטרתו לעצב מחדש את אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית שצביונה הדמוקרטי משני למהותה היהודית. אך על מה מתבססת טענה זו?

התגברות זהותה היהודית של מדינת ישראל על זהותה הדמוקרטית והשמטת עיקרון השוויון
הנקודה הבעייתית ביותר בחוק היא שהוא מעלה לרמה חוקתית גבוהה ומשוריינת את זהות המדינה כמדינת לאום יהודית, מבלי להעלות לאותו מעמד גם את זהותה הדמוקרטית ואת עקרון השוויון בפני החוק.

העדר ההכרה הברורה בחוק בשוויון זכויות מוחלט לכל מי שאינם יהודים, שחייבת להיות בחוק יסוד כזה הקובע את זהותה של המדינה, משמעותו התנכרות לאופי הדמוקרטי של המדינה ולערכי מגילת העצמאות. העדר האזכור הזה משדר את המסר של אזרחות שאינה שווה ביחס ליהודים ולמי שאינם יהודים. המסר לאזרחים שאינם יהודים הוא שהמדינה אינה ביתם, ואינה שלהם. לא בכדי טרחו כותביה של הכרזת העצמאות, בצד הביטויים החזקים מאד על אופייה כמדינת לאום יהודית, לכלול בה יסודות כלל אזרחיים והתייחסות מפורשת לערבים הישראלים, לרבות קריאה להם "ליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים".

חשוב להדגיש: דווקא משום שבהגדרת המדינה את עצמה כיהודית יש הדרה של הלא יהודים – שאינם יכולים להשתייך ללאום היהודי – מוטלת על המדינה חובה כפולה ומכופלת לנהוג בהגינות ובשוויון במיעוטים שבתוכה.

בחוקות של מדינות המעגנות את היותה של המדינה מדינת לאום, כאשר החוקה דואגת לציין במפורש כי זוהי "מדינתו של עם" ספציפי, בנוסף לאזכור כללי של הזכות לשוויון שהוא מובן מאליו וקיים בכל חוקה שהיא, ישנו גם אזכור ספציפי של העובדה כי המדינה היא גם מדינתם של המיעוטים, או קביעה אחרת, לפיה היות המדינה מדינת לאום, אין בה כדי לפגוע בזכותם של המיעוטים. וזאת, כבר בפסקת המבוא ה"זהותית" עצמה. כך למשל בקרואטיה, בסרביה, בסלובניה, ואפילו בהונגריה, שעוברת תהליכי לאומנות, טרחו לציין זאת במפורש בחוקה. אבל אצלנו בישראל חוקק "חוק לאום" והאזכור הזה לא קיים.

הדרת החברה הערבית ופגיעה במעמד התרבות והשפה הערבית
• החוק מתעלם כליל מקיומו של המיעוט הערבי במדינת ישראל. מה אמור לחשוב האזרח הערבי למקרא החוק המתיימר להוות אבן בניין ואף יותר מכך, אבן הראשה, לחוקה העתידית, כאשר הוא קורא כי ישראל שייכת באופן בלעדי לעם היהודי – כלומר לכל יהודי בעולם אך אינה שייכת לאזרחים הערבים שחיים בה?
• האזכור היחיד לערבים הוא בהתייחסות לשפה הערבית. אלא, שההתייחסות היא דווקא לשם ביטול מעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית שנייה, והפיכתה לשפה בעלת ""מעמד מיוחד"".
• בחוק יסוד כזה, המרוכז כל כך בזכויות הקולקטיביות של הרוב, ישנה התעלמות מוחלטת מזכויות קולקטיביות של המיעוטים לשמר ולקדם את תרבותם ומורשתם במדינת ישראל, את הזכות הזו תבעו לעצמם היהודים בגולה לפני הקמת המדינה, ועדין תובעים לעצמם יהודי התפוצות, ובצדק. הדעת אינה סובלת שמיעוטים במדינת היהודים לא ייהנו מאותן זכויות.

המשפט העברי ישמש השראה לחקיקה חדשה ולפסיקה בבתי המשפט
מהאזכור כי מדובר בזכות ""דתית"" להגדרה עצמית (סעיף 1 ב') ברור הניסיון "לשכתב" את מגילת העצמאות, וליצור תשתית ערכית חדשה ושונה מזו המתבטאת בה. בהקשר זה, נוסף גם נופך דתי על הזכות הטבעית וההיסטורית של העם היהודי והחלטת העצרת של האומות המאוחדות להגדרה עצמית, שמכוחן הוכרזה המדינה כפי שהדבר קיבל ביטוי בהכרזה. ל"תוספת" זו יכולות להיות משמעויות קשות באשר לאופייה של המדינה, ולהצדקת חיזוק השפעת הדת על המדינה. כך נצבעת ישראל בצבע של מדינת דת. האפיון הזה של המדינה עלול להיות בסיס להישענות על הדת כדי להצדיק מהלכים מדירים ומדכאים, אפליה לרעה נגד ציבורים שונים, הדתה בחינוך ובמרחב הציבורי.

המדינה תפעל להתיישבות יהודית בתחומיה, אך לא תתחייב לבנייה עבור לאומים אחרים
לפי סעיף 7 "המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה". סעיף זה בחוק בא להצדיק הקמת ישובים ליהודים בלבד. בניגוד לסעיפים אחרים בחוק הנובעים ישירות מאופייה של המדינה ואין להם השלכות ישירות על זכויות האדם, הסמכת המדינה ואולי אף חיוב שלה להפלות בין אזרחיה על בסיס שיוכם האתני, בתחום החשוב של התיישבות, סותרת בעליל את עקרון השוויון בין האזרחים. הסעיף מצביע על כך שחוק היסוד נועד להפלות לרעה את הערבים– ובדיוק בנקודה הרגישה ביותר של התיישבות וקרקעות.

להורדת נוסח חוק הלאום המלא – לחצו כאן

לצפייה בפרויקטים נוספים של "בני המקום" לחצו כאן